"בני-אדם ובעלי-חיים – מוסר, חובות ואחריות"

הכנס נפתח בהרצאה של פרופ' צחי זמיר מהאוניברסיטה העברית, אחד הדוברים הבולטים בארץ בנושא זכויות בעלי-חיים. עיקר פרסומו של זמיר בתחום בא בעקבות ספרו "Ethics and the Beast: A Speciesist argument for animal liberation", שיצא ב-2007 בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון. בספר מעלה זמיר את הטענה, כי תמיכה בזכויות בעלי-חיים אינה מבוססת בהכרח על התנגדות לסוגנות (כלומר, אפליה שרירותית על רקע מין ביולוגי). לטענתו גם אם מחזיקים בעמדה המעדיפה במובהק שמירה על אינטרסים אנושיים על-פני דאגה לבעלי-חיים, עדיין אין בכך כדי להצדיק את היחס כלפי בעלי-חיים כיום, שבמסגרתו צרכיהם הבסיסיים ביותר נרמסים באופן שגרתי אפילו למען קידום אינטרסים אנושיים שוליים, שניתן למצוא להם אלטרנטיבות בקלות יחסית.

בהרצאתו חזר פרופ' זמיר על הטיעונים המרכזיים שבספרו תוך הדגשת חוסר העקביות בטיעונים המשמשים להגנה על פגיעה בבעלי-חיים. כך למשל, מי שמצדיק ניסויים בחיות בטענה כי הם עשויים להציל חיים יכול לתבוע יחס רציני רק אם יגנה באופן ברור פגיעה בבעלי-חיים שאינה קשורה למטרה זו.

לאחר הרצאתו של פרופ' זמיר הוצגה העמדה המתנגדת לזכויות בעלי-חיים על-ידי פרופ' אלכס צפרירי, מהמתנגדים הבולטים לזכויות בעלי-חיים, העומד בראשו של "הפורום הבין-אוניברסיטאי למדעי הרפואה בישראל", גוף שהוקם במטרה להיאבק בניסיונות חקיקה להגבלת ניסויים בבעלי-חיים. צפרירי סקר בקצרה את ההיסטוריה של התנועה לזכויות בעלי-חיים כשהוא מתמקד בפילוסופים פיטר סינגר וטום רייגן ותוך ניסיון להגחיך את עמדותיהם ולהציגם כמי שמסרבים להכיר בהבדלים בין בני-אדם לבעלי-חיים. בדבריו התעלם, ראשית כל, מכך שהביקורת שסינגר ורייגן מפנים כלפי סוגנות אינה מבוססת על חוסר נכונות עיוור להכיר בהבדלים בין בני-אדם לבעלי-חיים אחרים אלא על התנגדות לאפליה שרירותית הנעשית על בסיס המין הביולוגי בלבד, לא לאבחנה המתבססת על הבדלים רלוונטיים בין בני-אדם לבעלי-חיים, ושנית, כפי שהציג זאת פרופ' זמיר, ההתנגדות לסוגנות אינה הכרחית כבסיס לתמיכה בזכויות בעלי-חיים.

תעשיית המזון מהחי

לאחר דברי הפתיחה של פרופ' זמיר ופרופ' צפרירי התחלקו משתתפי הכנס למספר פאנלים שהתקיימו במקביל. פאנל העוסק בתעשיות המזון מהחי הונחה על-ידי אביב לביא, מהעיתונאים המובילים בארץ בתחום הסביבה.

העניין של לביא בתעשיית המזון מהחי החל עם עבודתו במשותף עם אשתו על הספר "המדריך הישראלי לאוכל אורגני", שיצא ב-2007 בהוצאת כנרת. בספרו נקט לביא בגישה אוהדת מאוד כלפי תעשיות אורכניות של מזון מהחי, ולא התייחס לכך שגם שיטות גידול אלה פוגעות פגיעה משמעותית ברווחתם של בעלי-החיים. האפשרות של הימנעות ממזון מהחי מוזכרת אך בקושי בספרו של לביא ולא זוכה לדיון מעמיק. עם זאת, מאז פרסום הספר חלה תמורה בעמדותיו, והוא החל לגלות יותר ויותר ביקורתיות כלפי תעשיית המזון מהחי, כולל תעשיות אורגניות. בטור שפרסם בזמן תל-אביב במרץ 2010 סיפר על ההפחתה שלו במזון מהחי:



בנוסף ללביא השתתפו בפאנל ד"ר דגנית בן-דב, הממונה על אכיפת חוק צער בעלי-חיים במשרד החקלאות, עו"ד יוסי וולפסון מעמותת "תנו לחיות לחיות", אריאל צבל מעמותת אנונימוס, ד"ר אורנית רז, מנכ"לית הארגון לחקלאות אורגנית בישראל, גלי דוידסון מהמשרד להגנת הסביבה וד"ר שמוליק פרידמן ממועצת החלב. הפאנל עסק בהשפעתן של רפורמות בתעשיות משק החי תוך התמקדות ברפורמה בתעשיית הביצים, שאותה מקדם משרד החקלאות.

אביב לביא, גלי דוידסון ואריאל צבל, בפאנל על בעלי-חיים בתעשיות המזון 

הרפורמה אושרה ב-2007 במטרה להוציא לולים קטנים מתחום היישובים ולרכז את תעשיית הביצים במספר קטן יותר של לולי ענק בהשקעה של כ-300 מיליון ש"ח מכספי הציבור. במקור הרפורמה לא כללה התייחסות כלשהי לרווחת התרנגולות. דו"ח של ועדה לביקורת השירותים הווטרינריים שפורסם ב-2010 אף חשף את העובדה, שמשרד החקלאות כלל לא טרח לבקש את חוות דעת הממונה על אכיפת חוק צער בעלי-חיים אלא רק אחרי שאושרה הרפורמה!

לאחר מחאה מצד ארגונים להגנת בעלי-חיים על הכוונה להשקיע כספי ציבור בהקמת לולים מבלי שנקבעו כל תקנות הנוגעות לתנאים שבהם יוחזקו התרנגולות, הצהיר משרד החקלאות על כוונתו להגדיל את המרחב שיוקצב לכל תרנגולת מ-550 סמ"ר ל-750 סמ"ר. עדיין מדובר במרחב קטן יותר מדף מדפסת סטנדרטי, שאינו מאפשר לתרנגולות אפילו לפרוש לרוחב את כנפיהן. ועדת החינוך של הכנסת, הגוף האחראי על אישור תקנות חוק צער בעלי-חיים, דחתה בעקביות את הצעת משרד החקלאות ודרשה שיוצגו בפניה תקנות התורמות לרווחת התרנגולות באופן משמעותי יותר.

התקן שמקדם משרד החקלאות נמוך יותר מזה של האיחוד האירופי, שנקבע לפני כ-12 שנים, וזאת אף על פי שבמהלך הזמן שחלף מאז המגמה העולמית היא דווקא להחמיר את החקיקה בנושא: מספר מדינות אירופאיות קיבלו על עצמן תקן לרווחת בעלי-חיים הגבוה מהתקן המינימלי שמחייב האיחוד, ובהסכם שהתגבש לאחרונה בארה"ב בין ארגון רווחת בעלי-החיים הגדול במדינה לבין נציגי תעשיית הביצים הוסכם על גיבוש תקן גבוה יותר מהתקן האירופי המינימלי. זאת לאחר שמספר מדינות בארה"ב כבר קיבלו על עצמן חקיקה דומה. אם כן, ההצעה שמנסה משרד החקלאות לקדם תהפוך את ישראל למדינה המחזיקה בתקן הנמוך ביותר שנקבע לרווחת תרנגולות.

התבלט בדיון ד"ר חגי אלמגור, מי שכיהן בתפקיד הממונה על אכיפת חוק צער בעלי-חיים לפני ד"ר בן-דב. ד"ר אלמגור אמנם לא היה אחד ממשתתפי הפאנל, אך תרם לדיון כמשתתף פעיל מהקהל, וביקר את ד"ר בן-דב על כך שאינה יוצאת בנחרצות נגד עמדת משרד החקלאות ולא דורשת לקדם חקיקה משמעותית יותר לרווחת התרנגולות, גם אם הדבר עומד בניגוד לאינטרסים הכלכליים של תעשיית הביצים. אלמגור אף הזכיר שבתקופת כהונתו כממונה על חוק צער בעלי-חיים לא נמנע מלצאת בגילוי דעת נגד פיטום אווזים, על אף שהדבר עמד בניגוד מוחלט לאינטרסים של תעשיית האווזים (ולמעשה, האיסור על פיטום אווזים הוביל לסגירת ענף האווזים בארץ).

מחלוקת נוספת בין ד"ר אלמגור לבין ד"ר בן-דב הייתה בנושא הרעבת תרנגולות, המתבצעת בתעשית הביצים באופן שגרתי במסגרת "השרה כפויה", הליך שמטרתו לזרז באופן מלאכותי את תחילתו של מחזור הטלה נוסף אצל התרנגולות במטרה להפיק מהן מספר גדול יותר של ביצים. ד"ר אלמגור עמד על כך שהרעבת בעלי-חיים היא פסולה מכל וכל, ויש לאסור אותה כליל. ד"ר בן-דב ציינה שמכיוון שההשרה הכפויה מאפשרת להשיג יותר של ביצים מכל תרנגולת, הרי שביטולה יביא לעלייה במספר התרנגולות שיוחזקו בכלובים, וכך ייגרם סבל רב יותר מאשר כיום – טענה שאכן יש בה ממש, אבל היא רק מדגישה עוד יותר את הבעייתיות המוסרית של תעשיית המזון מהחי, ואת הצורך לקדם שינויים משמעותיים יותר בתחום.

פאנל נוסף שעסק בתעשיות המזון מהחי התמקד בנזקים הסביבתיים שלהם הן גורמות, והוגש על-ידי ערן בן-ימיני, מי שעמד עד לא מזמן בראש התנועה הירוקה. בן-ימיני כבר השמיע בעבר ביקורת על הנזקים הסביבתיים של תעשיית המזון מהחי, ועל אף שאינו צמחוני בעצמו הביע תמיכה בצמצום צריכת המזון מהחי, ואף שיתף פעולה עם אנונימוס בקידום יוזמת "שני צמחוני".

ניסויים בבעלי-חיים

שני פאנלים שעסקו בניסויים בבעלי-חיים עוררו את הוויכוחים הסוערים ביותר בכנס. אחד מהם, שכותרתו הייתה "מה מקומם של בעלי חיים במחקר הביורפואי?", עימת בין פרופ' אלכס צפרירי וד"ר רמי רשף העוסקים בניסויים בבעלי-חיים לבין עו"ד יוסי וולפסון, ד"ר אנדרי מנשה ותמיר לוסקי, הפועלים בארגונים שונים להגנת בעלי-חיים. מחלוקת עזה התגלעה גם בפאנל "האם ניתן להפסיק את השימוש בבעלי חיים בהוראה?", על אף שבמקרה זה לא מדובר בניסויים מדעיים שמטרתם השגת ידע חדש (רפואי או אחר) אלא בניתוחים המתבצעים למטרות הוראה והמחשה של ידע קיים (ואגב כך, כמובן, גם מרגילים את דור החוקרים הבא לביצוע ניסויים בבעלי-חיים). מצער היה להיווכח שאפילו בנושא זה לא הושגה הסכמה בקשר לחוסר נחיצותם של הניסויים.

פאנלים נוספים

פאנלים נוספים עסקו בסוגיות פחות מרכזיות של זכויות בעלי-חיים: פאנל שנערך בהנחיית מארגן הכנס ד"ר שיינס תחת הכותרת "מה התועלת בגני חיות?" העלה שאלות אתיות בדבר החזקת בעלי-חיים בגני חיות, ובנוגע למסר החינוכי העולה מהצגת חיות לראווה באופן זה. גישות רדיקליות יותר, המבקרות על עצם ההחזקה של חיות בר בשבי להנאת האדם, כמעט ולא קיבלו ביטוי בדיון (בדברי הסיכום שלו הצר ד"ר שיינס על כך שבפאנל לא נכח נציג ארגון זכויות בעלי-חיים), ותחת זאת התמקד הדיון בבעיות בשמירה על רווחת בעלי-חיים העולות מן המצב הקיים, שבו פועלים בישראל כ-250 גני-חיות ופינות חי שעל רובם המכריע אין שום פיקוח רציני, אפילו לא הפיקוח הפנימי של ארגון גני-החיות: בפועל, רק ארבעה גני-חיות חברים בארגון זה.

פאנל שכותרתו "האם ניתן להגיע לממשק אופטימלי בטיפול במינים פולשים?" דן בשאלת ההתמודדות עם "מינים פולשים" – כלומר, מיני בעלי-חיים שהשתלבו בסביבה השונה מסביבתם הטבעית, ומביאים בכך להפרת האיזון האקולוגי בה. בניגוד לקונוטציות המיליטנטיות שמעלה המושג, המציגות את בעלי-החיים כאשמים במצב, בעלי-חיים מ"מינים פולשים" הם לרוב דווקא קורבנות של פעילות האדם. כך, למשל, במקרה של ציפורי בר המיובאות לארץ כדי להימכר כ"ציפורי נוי", ומצליחות להימלט משבייה ולשרוד בסביבה המקומית הזרה. ההתמודדות של גורמים לשמירת הסביבה עם "מינים פולשים" כוללת לעתים קרובות הרג המוני שלהם, ובפאנל נסקרו שיטות שונות להתמודדות פחות אלימה עם הבעיה. בנושא דומה עסק גם הפאנל "כיצד לבקר אוכלוסיות של חתולים וכלבים?", שעימת בין גישות המבקשות להתיר הרג של כלבים וחתולים חופשיים בשם "שימור הטבע", מול עמדתם של ארגונים להגנת בעלי-חיים המבקשים לקדם פתרונות של עיקור וסירוס כדי להתמודד עם ריבוי יתר של כלבים וחתולים.