עובדות על כף המאזניים

(צילום: Galia, Wikimedia Commons) 

מה זה תועלתנות ולמה זה חשוב?

"תועלתנות" היא שיטה בפילוסופיה של המוסר, ופילוסופים מתווכחים ביניהם על חסרונות השיטה ויתרונותיה. המאמר הזה עוסק בוויכוח, אך בהחלט לא מיועד לבעלי השכלה פילוסופית דווקא. כולנו מעורבים לעתים בדיונים פילוסופיים על חיות ומוסר, כולנו נתקלים בטיעונים תועלתניים ובטיעוני-נגד, ורובנו תועלתנים במידת-מה, לפחות. לכן כדאי לעשות סדר בבלגן הטיעונים התועלתניים.

יש להבהיר מיד שהמושג "תועלתנות" עלול לבלבל; בחיי היום-יום, "תועלתנות" היא הנטייה לעשות מה שמשתלם ונוח לך, גם על חשבון אחרים. בפילוסופיה של המוסר יש לאותה מילה עצמה משמעות שונה לגמרי: כאן "תועלתנות" (utilitarianism) היא שיטה ליצור עולם טוב יותר על-ידי בחירה בפעולות שצפויות למזער את הסבל ולגרום למרב האושר.

שני ספריו המשפיעים ביותר של סינגר, בתרגום לעברית 

תועלתנות וידיעת עובדות

מחבר הספר המשפיע ביותר בתולדות התנועה להגנה על בעלי-חיים, פיטר סינגר, הוא תועלתן. שיטה זו ניכרת ב"שחרור בעלי-החיים" (1975) ואף יותר מכך ב"מוסר הלכה למעשה" (1979). סינגר מציע לטפל בקונפליקטים, ובכלל זה קונפליקטים בין בני-אדם לחיות אחרות, בדרך שאפשר להציגה בקיצור נמרץ כך: שמים על כף מאזניים דמיונית את האינטרסים של הצד האחד בקונפליקט ועל הכף השנייה את האינטרסים של הצד השני, ובודקים אילו מהם שוקלים יותר. משקל האינטרסים נקבע לפי עוצמת הרגשות של שני הצדדים: הפעולה שראוי לעשות לפתרון הקונפליקט היא זו שתביא לרמת הסבל הנמוכה ביותר ולרמת האושר הגבוהה ביותר.

כך, למשל, אם אני רוצה לצאת לקולנוע בשעה שהכלב שלי רוצה לצאת לפארק (ותלוי בי לשם כך) השיקול שצריך להכריע בין רצונותינו הוא כמה אסבול מוויתור על הקולנוע לעומת סבלו של הכלב שיישאר בבית (יש משקל גם למידת שביעות הרצון שלנו בכל אחד מהמקרים, אך לצורך הפשטות נתמקד בסבל). כדי לפתור את הקונפליקט בדרך תועלתנית, עלי לדעת אפוא מה יהיו תוצאות הפעולות האפשריות שלי ומה תהיה התגובה הרגשית של כל הנוגעים בדבר. בדוגמה שלעיל, צריך לדעת מה יקרה לי ומה יקרה לכלב אם אבחר לצאת איתו לפארק ואיך ירגיש כל אחד מאתנו בעקבות זאת, ומה יקרה לי ולו ואיך נרגיש אם אבחר לצאת לקולנוע. בקיצור, ההכרעה הקטנה הזו מחייבת מגוון של הערכות ותחזיות.

סינגר ושאלות גדולות

סינגר לא עסק בבחירה בין טיול עם הכלב ליציאה לקולנוע, אלא בשאלות כבדות משקל, ובמרכזן הניצול הממוסד של חיות במחקרים ובתעשיות המזון. לדבריו, רוב הניסויים בחיות פסולים מבחינה מוסרית משום שרוב החיות בתחום זה עוברות סבל קיצוני עבור מניעת סבל שולית (אם בכלל) בבני-אדם; ורוב צריכת המוצרים מן החי פסולה משום שבמשקים תעשייתיים (שהם הרוב המוחלט של חקלאות החי במערב) החיות מוחזקות בתנאים קשים מאוד עבור הנאה שולית לבני-אדם. אין ספק, שכל קונפליקט כזה מורכב יותר לאין שיעור מטיול עם הכלב. בכל מקרה שעולה לשיקול מוסרי מעורבים המוני חיות ואנשים, אינספור שלבי-ביניים, אינספור השפעות – ולכן, גם היקף העובדות שצריך לדעת כדי לשקול שיקול תועלתני גדול יותר.

פריי: צמחונות או רפורמות בחקלאות?

ריימונד פריי (Frey) ניסה לנצל את הדרישה התועלתנית לדעת המוני עובדות כדי לשכנע שמשקל האינטרסים נוטה לטובת מנצלי החיות. פריי, בדומה לסינגר, הוא פילוסוף של המוסר בשיטה התועלתנית, אלא שמטרתו היא הגנה על מוסדות קיימים. בספרו "זכויות, הרג וסבל: צמחונות מוסרית ואתיקה מעשית" (1983) מנסה פריי להראות שבכל הנוגע לאכילת בשר, מאזן האינטרסים שעל כף המאזניים אינו נוטה בהכרח לטובת צמחונות, הן משום שאפשר להקל על סבלן של החיות בחקלאות בדרכים יעילות יותר, והן משום שהאינטרסים האנושיים שמוטלים על הכף כבדים יותר ממה שמציגים תומכי הצמחונות. דברי פריי ממחישים שאפשר בהחלט להציג במסגרת התועלתנית טענות עובדתיות נגד הצמחונות. אולם להציג טענות זה עניין אחד, ולשכנע זה עניין אחר.

פריי מציע להקל על סבלן של חיות בחקלאות על-ידי קידום רפורמות לרווחת בעלי-חיים בחקלאות – רפורמות מרחיקות-לכת עד כדי כך, שהחיות יחיו חיים טובים ממש והטיעון שיש להימנע מאכילת בשר כדי למנוע סבל רב מחיות לא יהיה עוד רלוונטי (השיטה התועלתנית של סינגר ושל פריי גם יחד אינה מתנגדת לניצול כשלעצמו, אלא לסבל שהוא גורם). פריי מכיר בכך שרפורמות כאלה לא הושגו בזמנו, אולם מדגיש כי עובדה זו אינה מצביעה בהכרח שרפורמות כאלה אינן אפשריות.

האם ניצול חקלאי של חיות הנהנות מחייהן הוא אכן אפשרות ריאלית? או שמדובר במשחק מחשבה תלוש מהמציאות? כך או כך, תעשיות בעלי-החיים הקיימות גורמות סבל רב והטיעון של פריי פשוט לא רלוונטי להחלטה בדבר צמחונות בהווה. אמנם שיטתו מתירה לו לאכול ללא הגבלה את בשרן של חיות שלא סבלו עבור העדפת הטעם שלו, אולם כל עוד מקור הבשר הוא בשיטות החקלאיות המוכרות, המאמץ של פריי לקדם רפורמות בחקלאות אינו רלוונטי לתביעה המוסרית לצמחונות – לפי שיטתו שלו.

פריי: הצמחונות כאסון לאנושות

כאמור, פריי מנסה גם לשכנע שהאינטרסים האנושיים שמוטלים על הכף כבדים ביותר. כאן מגיע ספרו לשיאו – ולשיא מפלתו. בשבעה עמודים מרוכזים, פריי מתאר אסונות כלכליים, חברתיים ותרבותיים שיתרחשו לכאורה אם תתמוטט תעשיית הבשר. מעבר לאובדן הפרנסה של מי שעיסוקם המרכזי הוא בתעשייה עצמה, פריי מזהיר מפני אובדן הפרנסה של יצרני קופסאות שימורים, מו"לים של ספרי בישול, פרסומאים ומי לא. הוא כה מתאמץ למצוא נזקים שייגרמו לאנושות באשמת הצמחונות, עד שהרשימה מבדרת יותר משהיא משכנעת. ה"משבר" שמתאר פריי עשוי להתרחש רק אם הציבור כולו יעבור לצמחונות תוך שנים בודדות, לכל היותר; ואפילו במצב דימיוני כזה, הגדלת השוק של מוצרים מן הצומח ממילא תספק פרנסה חלופית לרבים מ"קורבנות" הצמחונות.

מעבר לעיוות העובדתי, דבריו של פריי אינם נאמנים לעקרונות התועלתנות. מדבריו משתמע כאילו מה שעומד על כף המאזניים המוסריים אינו עוצמת האינטרסים, אלא אורך רשימת האינטרסים. אולם תועלתנים אמורים לשקול עוצמות של סבל ואושר, ולא להתרשם מכך שהאינטרסים של צד אחד סופרו ביתר פירוט מהאינטרסים של הצד האחר. במונחים תועלתניים פשוטים, הקונפליקט הוא בין גרימת סבל עצום להמוני חיות במתקנים חקלאיים כתוצאה מפעולות ישירות על גופם, לבין אי-הנוחות שכרוכה בהחלפת פרנסתו של ציבור חופשי. תוצאות השיקול אמורות להיות חד-משמעיות. אלמלא כן, היו התועלתנים צריכים גם לקרוא לנרקומנים לטפח את התמכרותם להרואין כדי שלא לפגוע בפרנסתם של מגדלי הפרג, עובדי המזקקות, סוחרי הסם ויצרני המזרקים.

לול תעשייתי (rastariza): תנאי הגידול והבעיות הגנטיות קשים עד כדי כך, שאפילו התועלתן אינו זקוק לבירור פרטים רבים כדי להסיק שצורת ניצול זו פסולה לחלוטין. 

פרנסיון: עובדות זה מסובך מדי

כמו פריי, גם גארי פרנסיון (Francione) ניסה למוטט את הטיעון התועלתני לטובת הצמחונות, אולם בניגוד לפריי, פרנסיון מניח שהתועלתנות אינה מספקת לחיות הגנה מוסרית מספקת. לדבריו, הדרישה לברר עובדות רבות תובענית מדי ולכן אינה מעשית. פרנסיון הוא משפטן, המנסח גרסאות תקיפות של כמה מרעיונותיו הפילוסופיים של טום רייגן (שבמרכז שיטתו עומד המושג "זכויות", שתועלתנים סולדים ממנו מטעמים פילוסופיים שלא נוכל לפרט כאן). במאמר "תיאוריית זכויות בעלי-החיים ותועלתנות: הדרכה נורמטיבית יחסית" (1997) קובע פרנסיון שתועלתנים חייבים לטרוח לדון מחדש בכל מקרה ומקרה של ניצול בעלי-חיים. לדבריו, בכל מקרה כזה הם צריכים להעריך כמות בלתי סבירה של מידע על ההשלכות האפשריות של מעשיהם ולחזות מראש השלכות קשות לחיזוי. כל אלה משתקים, לדעתו, את יכולתם לבצע שיקולים מוסריים.

פרנסיון חושש, שתועלתנים יכולים להצדיק ניצול חקלאי של חיות מתוך עקביות עם עקרונות התועלתנות. במידת-מה הוא צודק. כשמדובר בניצול חיות בתנאים המאפשרים להן להיות מאושרות רוב חייהן וללא קשר כלכלי עם החקלאות התעשייתית, בידי אנשים שקשה להם למצוא דרכים אחרות להתקיים, השיקול התועלתני עשוי לתמוך בניצול (רק תורת מוסר שמסתייגת מהניצול כשלעצמו תפסול שימוש כזה בחיות). תועלתן עקבי וכן עשוי אפוא להצדיק אכילת בשר של תרנגולים אחדים שהוא מגדל בחצרו ולהתלבט בעניין ניצול מסחרי של חיות בתנאים מיוחדים.

אבל לא כך ביחס לניצול מסחרי סטנדרטי. אמנם התועלתן צריך לברר לא מעט מידע, אבל מכיוון שהחקלאות הסטנדרטית פוגענית באופן קיצוני, הפרטים הקטנים והמקומיים לא ישנו את מאזן האינטרסים ולכן אין צורך לבררם. די במידע הנגיש על הצפיפות הנהוגה במשקים מסחריים, על הטינופת ועל התחלואה שנלווית לכך, על החדגוניות של הסביבה והמזון, על הפרדת ההורים מהצאצאים, על הבעיות הגנטיות שטופחו בחיות, על רמת הטיפול הלקויה, על העינויים במהלך ההובלה וההרג, וכיוצא בזה. אמנם תעשיית הקרפיונים שונה מאוד מתעשיית הבקר לבשר, לול ביצים עם כלובים שונה מלול נטול כלובים, ויש גם הבדלים בין משק למשק ומן הסתם גם הבדלי תנאים מיום ליום – אך עדיין טווח ההבדלים כולו מצוי בתחומן של שיטות הגורמות לחיות סבל רב. התועלתן אינו יכול לדעת בוודאות אם דווקא הפרה שאת בשרה הוא שוקל לאכול זכתה בפינוק אישי מדהים כל חייה מידי מחזרה הנואש של הרפתנית, שביקש לקנות כך אהבתה, או אם דווקא החלטתו לעבור לצמחונות היא שהביאה לקריסתו של משרד פרסום ולהשלכתם של ילדי העובדים לרחוב עד למותם בקרב כנופיות. אבל השיקול התועלתני לא מבוסס על שאיפה לוודאות מול ים האפשרויות האינסופי, אלא על הערכות של מצבים סבירים; והמצבים שלעיל אינם סבירים בעולם החקלאי. אילו באמת הייתה התועלתנות מחייבת ידיעה ודאית של עובדות מראש, איש לא היה מוצא בה טעם.

תרנגולים מגזע לא מסחרי שגודלו בתנאים נוחים יחסית עד שנשחטו (moosicom): לפי תפיסת מוסר המתנגדת לניצול באשר הוא מעשה כזה פסול מיסודו, בעוד שלפי התועלתנות מדובר בדילמה. 

סיכום: אין הפתעות בתועלתנות

התועלתנות היא חלק מההיגיון הפשוט של המחשבה המוסרית המודרנית. מעטים ירצו לוותר על רעיון המאזניים השוקלים סבל ואושר כדרך לגיטימית לחשוב על מוסר, ויש גם מי שידבקו ברעיון זה בתור כלי מחשבה עיקרי על בעיות מוסר. האחרונים צריכים להשקיע בלימוד הנושא שעליו הם מתלבטים יותר ממי שמסתפק, נניח, באמונה שהחזקת חיות במטרה יחידה לנצלן היא פסולה – וזהו זה. עצם הצורך ללמוד אינו רע בהכרח; הוא נוטה לעורר מעורבות רבה בבעיה המוסרית ולהימנע מתגובות של הרגל, שאולי אינן רלוונטיות למצבים חדשים. אין זה מקרה ש"שחרור בעלי-החיים" כולל את אחד התחקירים העובדתיים המעמיקים ביותר שנעשו על-ידי פילוסוף כלשהו בעניין יחסי אדם-חיה.

עם זאת, התועלתנות עלולה להביא למסקנות תמוהות, שהדיון בהן חורג מגבולות מאמר זה. הסלחנות התועלתנית כלפי הרג חיות "מאושרות", שהוזכרה לעיל, היא רק קצה הקרחון של שיקולים בעייתיים לפי שיטה זו. מעבר לכך, עצם העניין התועלתני במידע רב מותיר ספקות: האם הדרישה לידע מפורט מהווה פתח נוח במיוחד להדגשת פרטים שוליים ולסילוף התמונה הכוללת? האם הצורך בבירור דקדקני ובתחזיות לא-ודאיות משתק את היכולת לשפוט? סכנות כאלה עלולות להתממש. כמו פריי, רובנו מכירים היטב אינטרסים אנושיים בעוד שאנו בורים למדי בכל הנוגע לניצול חיות. לכן הסיפור שאנו יכולים לספר על צרכיהם של בני-אדם במוצרים מן החי, בניסויים בחיות, בהשמדת "מזיקים" וכיוצא בזה – מפורט ומלהיב הרבה יותר ממה שאנו יודעים לספר על צדן של החיות בקונפליקט. וכמו פרנסיון, רבים מאתנו עלולים לחוש שבהיעדר עיקרון פשוט מאוד להבחנה בין "עשה, ל"אל תעשה", ריבוי העובדות מבלבל – ואנשים מבולבלים יעדיפו ליישר קו עם נורמות מקובלות, כמו אכילת בשר.

מבלי לזלזל בחסרונות אלה, השאלה "כמה סבל מונח על כפות המאזניים?" – כאינטואיציה מוסרית נפוצה מאוד – היא דרך נוחה ויעילה לטיפול בבעיות מוסר שממוקדות בפער אינטרסים קיצוני. רובה הגדול של החקלאות המסחרית מספק תוצאות צפויות של פער אינטרסים קיצוני, ולכן שאלת הטבעונות בחברה שלנו (ולא רק שאלת הצמחונות, שבה התרכזו סינגר ופריי) ניתנת, ברובה הגדול, לטיפול תועלתני יעיל שמסקנותיו ברורות.