תשובות לטיעונים נפוצים
נגד זכויות בעלי-חיים וצמחונות
בשחיטה כשרה בעלי-החיים מתים מיידית ואינם חשים כאב
למרות שאין ביסוס מדעי להנחה הזו, ואף על-פי שלעתים קרובות שחיטה הזוכה לחותמת כשרות אינה כשרה בפועל, אין צורך להתווכח על אמיתות הטענה. הסבל העובר על בעלי-החיים מתחיל במשק התעשייתי הרבה לפני השחיטה: ההפרדה מההורים, הכליאה בצפיפות עצומה, ההרעלות והמחלות מזיהום הקרקע והאוויר, ההרעבה שלפני השחיטה, ההובלה - כל אלה הן סיבות מספיקות כדי להתנגד לתעשיית הבשר. בעלי-חיים 
רבים מומתים שלא בשחיטה כשרה - למשל, בתעשיית הביצים, האפרוחים הזכרים והתרנגולות ה"מבוגרות". גם מי שתומך בשחיטה כשרה, צריך להתנגד להרג בעלי-חיים בשיטות אחרות. חומר להרחבה: מאמר דעה בנושא הניסיונות לאסור שחיטה כשרה באירופה; עדויות בעקבות ביקורים במשחטות עגלים, כבשים ותרנגולים בישראל; עיקרון צער בעלי-חיים ביהדות - רצוי מול מצוי
פרות נותנות חלב באופן טבעי. אם לא נחלוב אותן ייגרם להן כאב, ובסופו של דבר הן ימותו מדלקות עטינים
במצב הטבעי שלהן,
פרות, כמו כל יונק ממין נקבה, מניבות חלב במידה הדרושה להיניק את הצאצאים שלהן, ולא זקוקות שמישהו אחר יחלוב אותן. פרות בימינו מפיקות כמויות מוגדלות של חלב עקב הברירה המלאכותית (שימוש בפרות בעלות תנובת החלב הגבוהה ביותר על מנת להרביע את הדור הבא של פרות חולבות), שבוצעה על-ידי בני-אדם במשך אלפי שנים, וצברה תאוצה רבה באמצע המאה העשרים. בנוסף לכך, מקבלות הפרות הורמונים על מנת להגדיל את תפוקת החלב שלהן, ומוזרעות שוב ושוב לאחר כל לידה על מנת שתמיד יפיקו חלב, בעוד שהעגלים שהן יולדות מופרדים מהן. כתוצאה מתנאים אלה, תפוקת החלב של הפרות היא גבוהה ביותר והן סובלות מ
לחץ מתמיד בעטינים. אך יש לזכור כי מה שהביא למצב זה מלכתחילה הוא אופן ההתנהלות של תעשיית החלב. אם רק נפסיק לעבר פרות ב
הזרעה מלאכותית, הן לא יפיקו חלב שילחץ להן על העטינים.
- למידע נוסף על הפגיעה בפרות ובעגלים בתעשיית החלב
בעלי-חיים המגודלים במשקים הם יצורים מבויתים ולא מסוגלים לשרוד בסביבה טבעית. אם נשחרר אותם מהמשקים הם לא ישרדו
אין שום כוונה לשחרר בעלי-חיים מהמשקים, אלא מלכתחילה להימנע מלהוליד בעלי-חיים לחיים במשקים. בעלי-החיים החיים כיום במשקים נמצאים שם רק משום שהרביעו אותם במיוחד למטרה זו - אם לא תהיה תעשייה של מוצרים מהחי, לא יהיו "חיות משק". חומר להרחבה: מידע על הזרעה מלאכותית בחקלאות
בעלי-חיים שמיועדים למזון לא מכירים שום חיים אחרים פרט לחיים במשק, לכן הם לא מפתחים שום צורך לחיות טוב יותר
הצורך בנוחות גופנית, הצורך במגוון גירויים והצורך בחברה נעימה אינם צרכים נלמדים. גם תינוק בן-יומו, שטרם צבר מידע כלשהו על העולם, לא רוצה שייגרם לו כאב פיזי או שימנעו ממנו מגע חברתי, והוא יהיה אומלל אם כך ייעשה. ההתנהגות של בעלי-חיים במשקים מצביעה בפירוש על מצוקה - סימפטומים אופייניים אצל בעלי-חיים במשקים כוללים, בין היתר, תוקפנות מוגברת, התנהגות קטטונית ורתיעה מפני בני-אדם. זאת בנוסף לנטייה לחלות בקלות רבה, בשיעור הרבה יותר גבוה מחיות שגדלו חופשיות. חומר להרחבה: מידע מפורט על הפגיעה בבעלי-חיים במשקים מתועשים
בעלי-חיים במשקים חיים לא רע, אחרי הכל, מספקים להם מזון, מחסה והגנה
בעלי-חיים במשקים מקבלים את התנאים המינימליים הדרושים על-מנת להחזיק אותם בחיים (או לפחות להחזיק בחיים חלק גדול מספיק בשביל לשמור על רווחיות המשק) ולא דבר מעבר לכך. אין שום דאגה לרווחתם, והם זוכים ליחס כמו כל קבוצה אחרת בהיסטוריה שנחשבה כמשוללת זכויות. אם היינו מתייחסים לבעלי-חיים במשקים באופן מתחשב, אולי משמעות הביטוי "להתייחס כמו לחיות" הייתה "להתייחס באופן מתחשב". השאיפה להפיק מספר מרבי של בעלי-חיים משטח מוגבל, מביאה את מגדלי החיות לצופף אותן לשטח המזערי שניתן לחיות בו - מצב הפוגע בהן קשות. תעשיית פיטום האווזים גורמת באופן מכוון למחלה גופנית אצל האווזים - ניוון שומני של הכבד - על מנת להגדיל את ערכם הכספי. כך גם תעשיית עגל החלב, שגורמת לעגלים מחלה מסוג אחר - אנמיה. לאפרוחים זכרים שנולדים בתעשיית הביצים אין כל ערך כלכלי (מכיוון שהם לא מטילים ביצים, ותרנגולים לבשר הם מגזע אחר), ולכן הם מושלכים לפח, שם הם ימותו מחנק לאחר שישליכו עליהם אפרוחים נוספים שיחסמו להם את כניסת האוויר, או מרעב. זה רק על קצה המזלג, אך מספיק על מנת להבהיר שחיים בתעשיות המזון מן החי רחוקים מלהיות טובים או אפילו "לא נוראים". חומר להרחבה: תחקירים, כתבות ועדויות על פגיעה בבעלי-חיים במשקים מתועשים
תרנגולות בין כה וכה מטילות ביצים, ואין כל רע בכך שנקח אותן לעצמנו
במצב הטבעי שלה, תרנגולת מטילה כמות נמוכה למדי של ביצים - קרוב לעשרים בשנה. במשק
המתועש מטילות התרנגולות כ-300 ביצים בשנה, הן בשל ברירה מלאכותית, שמטרתה להגדיל את תפוקת הביצים, והן משום שהביצים נלקחות מהן. שיעור ההטלה במשקים, הגבוה פי 30 משיעור ההטלה הטבעי, מחסל את מאגרי הסידן בגוף התרנגולות, שכן סידן רב מושקע בקליפת הביצה. עצם ההטלה גורמת כאב, משום שהברירה המלאכותית הביאה להטלה של ביצים גדולות מאוד (כדי לענות על העדפות הצרכנים) בעוד שמבנה גופן של התרנגולות לא הותאם לכך. הטלת הביצים הגדולות גורמת לפציעות בצינור ההטלה של התרנגולת. זאת, מבלי לבחון בכלל את ההנחה שעצם לקיחת הביצה לא גורמת אף היא סבל ומצוקה לתרנגולת.אנחנו לא "רק" לוקחים את הביצים שלהן, אלא מחזיקים אותן במשך כל חייהן בכלובים כה צרים, שאין להן יכולת אפילו לפרוש את הכנפיים שלהן. בכלובים, הן עומדות על רצפת רשת משופעת, שגורמת להן כאבים ברגליים, כשהתאורה פועלת זמן רב מדי על מנת להגביר את קצב ההטלה, לאחר שקטמו להן את המקור והשליכו את אחיהן הזכרים "חסרי-התועלת" למות מחנק או מרעב. חומר להרחבה: מידע מפורט על פגיעה בתרנגולות בתעשיית הביצים
בעלי-החיים במשקים מורבעים אך ורק כדי לשמש כמזון. אם לא היינו מחזיקים אותם לצורכי מאכל, הם מעולם לא היו נולדים, מה שהיה יותר גרוע בשבילם
אין שום סיבה להניח שבכך שלא מביאים יצור אל העולם עושים לו עוול כלשהו, מכיוון שכל עוד הפרט לא קיים, אין לו שום רצונות או צרכים. רק ברגע שיצור חי, יש לו צורך לחיות בתנאי רווחה. יצור שמעולם לא היה קיים, לא סובל מעצם אי-קיומו. חייהם של בעלי-החיים במשקים הם אומללים כל-כך, עד שמוטב היה להם אילו לא היו נולדים כלל. אין אנו מיטיבים איתם בכך שאנו מעניקים להם חיים, כשם שאב המוליד את ילדיו רק על מנת למכור אותם לעבדות, אינו מיטיב איתם, אלא למעשה עושה להם עוול גדול. חומר להרחבה: מידע מפורט על הפגיעה בבעלי-חיים במשקים מתועשים
התנועה לשחרור בעלי-חיים לא מסוגלת להביא לשום שינוי באורח-החיים של אנשים
התנועה לשחרור בעלי-חיים הגיעה להישגים לא מועטים מאז החלה לפעול: חלה ירידה תלולה במכירות הפרווה, חברות קוסמטיקה רבות נכנעו ללחץ הציבורי וחדלו לערוך ניסויים בבעלי-חיים, ובמדינות רבות בעולם עברו כמה חוקים הנוגעים לרווחתם של בעלי-חיים במשקים, הכוללים בין השאר איסור על פיטום בכפייה של אווזים, גידול עגלי חלב בתנאי בידוד וגידול תרנגולות בכלובי סוללה. בנוסף לכך, כמות הצמחונים בעולם עלתה באופן משמעותי, ומושג הטבעונות - שהיה כמעט לחלוטין לא קיים בעבר - חדר לחברה. אף על-פי שיש עוד דרך ארוכה מאוד לפנינו, אין לזלזל בהישגים שלנו עד עתה. פרט לכך, ניתן להניח שככל שהתנועה לשחרור בעלי-חיים תצבור תאוצה, פעילותה תתקדם יותר - ככל שיותר אנשים מצטרפים למאבק, יש יותר זמן, כסף וכישורים העומדים לרשותנו. עליית כמות הצמחונים באוכלוסייה מנפצת את מיתוס חשיבותה של אכילת הבשר לבריאות האדם, ואף מקטינה את הלחץ החברתי לאכול בשר. שינויים בהרגלי הצריכה מביאים למגוון יותר גדול של מוצרים מן הצומח, מה שמקל על ההחלטה לוותר על מוצרים מהחי. כל מאבק לשינוי חברתי בתחילת דרכו נראה כבלתי מעשי וקיצוני. הרעיון, שלנשים צריכה להיות זכות בחירה כמו לגברים - שבימינו מתקבל כמובן מאליו - היה לפני מאה שנים רעיון רדיקלי. שינוי זה בגישה התאפשר רק בזכות אנשים, שהאמינו שאפשר לשנות גם בתקופה שזה נראה חסר-תקווה. גם אם לא נצליח להפוך את החברה על פניה, בהתחשב בעובדה שישראלי ממוצע אוכל יותר מ-4,000 בעלי-חיים במהלך חייו, אפילו אם נשפיע רק על אנשים מעטים, יש בכך משום הישג משמעותי. חומר להרחבה: כמה מהישגי אנונימוס בישראל - ביטול הניסויים בבעלי-חיים בבתי-ספר, הגבלות על ניצול בעלי-חיים לצורכי בידור, איסור על גדיעת קרני פרות ללא הרדמה
לא ניתן לחיות בלי לפגוע בבעלי-חיים, מכיוון שבין כה וכה חומרים מהחי נמצאים בכמויות קטנות במגוון עצום של מוצרים שאפילו לא חשבתם עליהם (למשל, סרטי צילום מכילים ג'לטין מהחי)
המטרה של אורח-חיים צמחוני אינה היטהרות מוחלטת מכל קשר למערכת הניצול של בעלי-חיים, אלא הפעלת חרם צרכני על תעשיות הפוגעות בבעלי-חיים במטרה לעצור אותן. תעשיות הפוגעות בבעלי-חיים מתקיימות בזכות הכנסות ממכירת בשר, ביצים, חלב, עור, צמר, פוך ופרווה, ולא מההכנסות השוליות, כגון ג'לטין בסרטי צילום. כל הכבוד למי שמחרים גם מוצרים שוליים כאלו, אך האמת היא שדי בהחרמת המוצרים העיקריים כדי לעצור את תעשיות החי. אם אף אחד לא יאכל בשר, לא ישחטו בעלי-חיים אך ורק כדי להפיק מהם ג'לטין.
אין כל רע בצריכת מוצרים מהחי, מכיוון ששיעור הצריכה של אדם אחד הוא כאין וכאפס מול מערכת הניצול הכוללת. ליחיד אין כל השפעה על מערכת כה גדולה
אמנם חלקו של כל צרכן בודד במערכת הכוללת אינו גדול, אך אין לשכוח שהמערכת הכוללת מורכבת מצרכנים בודדים, והדרך היחידה ליצור שינוי היא על-ידי שיתוף כוחותיהם של אנשים בודדים, באותו אופן שבו גם בבחירות לכנסת יש חשיבות להצבעה על אף שאין משקל רב לקול הבודד. היה עשוי להיות לטיעון זה תוקף אילו היה מדובר בבן-אדם יחיד, שבוחר בחירה אישית ולא יותר. אך צמחוני לא עומד מול החברה לבדו - יש בארץ מאות אלפי צמחונים, והתנועה לשחרור בעלי-חיים פועלת כדי לגרום ליותר אנשים להפוך לצמחונים. שיעור הצמחונים באוכלוסייה אמנם נמוך יחסית, אבל בהחלט לא נמוך מכדי להביא לשינוי בהיקף הניצול החקלאי. לכתבה מפורטת בנושא: "מה זה כבר משנה?"
הדרך הטובה ביותר לעזור לבעלי-חיים היא לא על-ידי התייחסות לנושאים מעוררי מחלוקת (כמו תעשיות מזון וניסויים) אלא בעזרה לחיות רחוב במצוקה
עובדה היא שבעלי-חיים סובלים לא רק ברחובות אלא גם כתוצאה מתעשיות ממוסדות. למעשה, בעלי-חיים בתעשיות אלה סובלים יותר, והם רבים יותר לאין שיעור. אסור להתעלם מסבל זה רק משום שקשה יותר להיאבק נגדו. הניסיון להגביל את העזרה לבעלי-חיים רק לאלה שנפגעים ברחוב, דומה לחיפוש מטבע שאבד מתחת לפנס כי שם יש אור. חומר להרחבה: מידע מפורט על הפגיעה הממוסדת בבעלי-חיים
לא ניתן לחיות בלי לפגוע בבעלי-חיים, כי גם לצורך גידול מזון צמחי יש להרוג בעלי-חיים (על-ידי הדברה), וממילא כולנו חיים בבתים, אשר לשם הקמתם היה צורך להשמיד את סביבתם הטבעית של בעלי-חיים רבים
נכון, יש צורות פגיעה מסוימות שהן בלתי-נמנעות, אבל מכאן לא נובע שאנחנו לא צריכים לנסות לעשות ככל יכולתנו למנוע פגיעה בבעלי-חיים. אי-אפשר להצדיק עוול על-ידי קיומו של עוול אחר. צורת הפגיעה החמורה ביותר בבעלי-חיים היא הניצול שלהם במסגרת החקלאות המתועשת, ולמרות החומרה - ניתן למנוע פגיעה זו בקלות יחסית. הדברה, לעומת זאת, אינה כרוכה בעינוי חיות לאורך זמן, וגם לא תמיד קל להימנע ממנה. עם הזמן, ככל שהתנועה לשחרור בעלי-חיים תצבור יותר כוח, ייתכן שיהיה ניתן להפנות משאבים גם לסוגיות פחות בוערות, שביניהן עידוד חלופות להדברת בעלי-חיים. כמו-כן, כמות הקרקעות שתתפנה כתוצאה מהירידה בצריכת הבשר, תאפשר יותר חקלאות אורגנית (ללא חומרי הדברה). מכיוון שגידול בעלי-חיים לבשר מצריך שימוש בכמות רבה יותר של קרקעות (עבור גידולים צמחיים להאכלת בעלי-החיים) - המעבר לתזונה צמחית יצמצם את הדברת בעלי-החיים, גם אם לא ימנע אותה לחלוטין. חומר להרחבה: מידע על הנזקים הסביבתיים של תעשיות המזון מן החי
הפגיעה הממוסדת בבעלי-חיים אינה התעללות לשמה, אלא מתבצעת למען מטרה מסוימת
העובדה שפגיעה מתבצעת למען מטרה מסוימת לא עושה אותה לפחות חמורה - לבעלי-החיים במשקים לא אכפת אם פוגעים בהם לצורך שימוש כלשהו או רק בשל ההנאה שבפגיעה. למעשה, גם התעללות לשמה מתבצעת למטרה מסוימת - שכן היא גורמת הנאה למתעלל. זוהי מטרה נלוזה, אך כל עוד אין אנחנו מגנים את הפגיעה עצמה, איך אפשר לקבוע איזו מטרה מוצדקת ואיזו לא? אחרי הכל, אכילת מזון מהחי אינה צורך בסיסי, אלא בחירה אישית הניתנת לשינוי. חומר להרחבה: מידע מפורט על הפגיעה הממוסדת בבעלי-חיים
יש למנוע את צורות האכזריות הקשות ביותר לבעלי-חיים, אך לא להפסיק לחלוטין כל ניצול של בעלי-חיים. צריך רק לשנות את שיטות הגידול וההמתה
שיטות הגידול הנוכחיות הן תוצאה של שיקול כלכלי. החקלאים נוהגים בבעלי-החיים באופן שמניב את הכמות המקסימלית של רווחים בכמות המינימלית של השקעה (מזון, מרחב, עובדים וכדומה). מובן, שבהתאם לעיקרון זה אין אפשרות להתחשב בצורכיהם של בעלי-החיים. אי-אפשר לצפות מעסק כלכלי, שמטרתו להרוויח כסף, שינקוט שיקולים לא כלכליים. כל עוד אנחנו רואים בבעלי-החיים פריטי רכוש, שתכלית קיומם היא לשרת אותנו, הנטייה תהיה לנצלם באופן יעיל ככל האפשר - שהוא אינו אופן מתחשב. הניסיון לראות בעלי-חיים באופן דו-ערכי - הן כפריטי רכוש והן כיצורים בעלי זכויות - על אף שכוונותיו טובות, מכיל סתירה עקרונית. רכוש, מהגדרתו, הוא משהו שבעליו רשאי לעשות בו ככל העולה על רוחו - אפילו לנפץ אותו לרסיסים או להעלות אותו באש. יצור בעל זכויות, מהגדרתו, הוא מישהו שיש להתנהג איתו באופן שלוקח בחשבון גם את הצרכים שלו. כל ניסיון לשלב בין שני מצבים אלה דינו להיכשל. אפילו בשיטות גידול לא מתועשות - אלה שהיו נהוגות בעולם עד המאה העשרים - הייתה מידה רבה של פגיעה בבעלי-חיים. עצם העובדה שפרות, כתוצאה מברירה מלאכותית, פיתחו עטינים כבדים מכדי לשאת אותן בנוחות, עצם ההפרדה מהעגלים והחליבה, מהווה התאכזרות. עצם העובדה שתרנגולות, כתוצאה מברירה מלאכותית, מטילות ביצים גדולות עד כדי כך שהן פוצעות את צינור ההטלה שלהן ומכאיבות להן, מהווה התאכזרות. וכמובן ששחיטה, בכל דרך שבה מבצעים אותה, היא אכזרית ועומדת בסתירה לעיקרון של זכויות בעלי-חיים, שכן הזכות הבסיסית ביותר של כל יצור חש היא הזכות לחיים. חומר להרחבה: על זכויות בעלי-חיים
בעלי-חיים ניתנו לנו על-ידי אלוהים על מנת שנשתמש בהם לצרכינו השונים
ראשית, אין שחר לטענה, שעל-פי היהדות בעלי-חיים נבראו על מנת שנאכל אותם. על-פי סיפור הבריאה, בגן-עדן התקיימו אדם וחווה על תזונה צמחית. רק לאחר המבול (בשעה שכמות המזון הזמין הייתה ללא ספק נמוכה) ניתן לנוח ולבניו היתר לאכול בעלי-חיים - גם זה תוך כדי ההסתייגות מאכילת הדם. ועל-פי הנאמר בישעיה י"א, "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם; ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן", נראה כי באחרית הימים אפילו בעלי-חיים טורפים צפוים לחדול מאכילת בשר. גם אם ניתן לנו היתר לאכול בעלי-חיים, אין פירושו ציווי או אפילו המלצה. ומכיוון שעל-ידי הימנעות מאכילת בעלי-חיים אנחנו מונעים כמות עצומה של סבל ממספר עצום של נפשות, מן הראוי לעשות כך, גם אם לא צוונו במפורש, כשם שהחברה שלנו אימצה רעיונות אחרים שלא מצווים במפורש בהלכה, כמו מונוגמיה או התנגדות לעבדות. היהדות דוגלת במניעת צער בעלי-חיים. ההיתר שניתן הוא לשחיטת בעלי-חיים ולאכילתם בלבד. אין היתר לגרימת צער בתהליך גידולם של בעלי-החיים. בניגוד לעבר, לא ניתן כיום לספק את דרישות האדם לתזונה בשרית בלי לגרום צער ניכר לבעלי-החיים. הגידול התעשייתי כיום אינו דומה כלל לאופן שבו גידלו בעלי-חיים בתקופת המקרא - הוא גורם הרבה יותר צער לבעלי-החיים. השינויים הדרמטיים אירעו בחמישים השנים האחרונות, הרחק מעיניהם של הפוסקים. אילו ידעו הפוסקים את העובדות החקלאיות במלואן, הם היו ודאי אוסרים על צריכת מוצרים ממשקים מתועשים. חומר להרחבה: מאמרים בנושא תפיסת צער בעלי-חיים ביהדות
אין כל רע בצריכת מוצרים מהחי, מכיוון שהאחריות על הפגיעה בחיות מוטלת על המגדלים. הצרכנים מקבלים את החיה אחרי שהיא כבר מתה ממילא
הפגיעה בבעלי-חיים במשקים לא מתבצעת מתוך גחמה מרושעת, אלא אך ורק כדי לספק את הצריכה למוצרים מהחי. אם אנשים לא היו קונים בשר ומוצרים אחרים מהחי, לא הייתה שום סיבה להרביע, לגדל ולשחוט את בעלי-החיים האלה. ככל שתהיה פחות תמיכה כלכלית בתעשיות פוגעניות, כך התעשיות הללו יצטמצמו. כשאדם צורך מוצר כלשהו, הוא תומך בייצור שלו, על כל המשתמע מכך. הפגיעה בבעלי-חיים קשורה באופן ישיר לצריכת המוצרים המופקים מהם. חומר להרחבה: תהליך ההסתרה וההרחקה של הסבל והמוות ממוצרי הבשר
בעלי-חיים מיועדים לשמש לצורכי מאכל
ההחלטה לייעד את בעלי-החיים לצרכים מסוימים היא שלנו, לא שלהם. בעלי-החיים במשקים לא יודעים שהם חלק מתעשיית המזון, וגם אם הם היו יודעים, לא היה אכפת להם - סבל הוא סבל באותה מידה, בלי קשר למטרה שלשמה הוא נגרם. העובדה שאנחנו בוחרים להביט עליהם כעל יצורים שנועדו לשמש אותנו לא הופך את הסבל שלהם לפחות משמעותי. המאבק לזכויות בעלי-חיים קורא לחדול לייעד בעלי-חיים למטרות מאכל ולמטרות אנושיות אחרות (לבוש, בידור וכדומה), כשם שהמאבק בעבדות נלחם להפסקת ייעוד בני-אדם לעבדות. חומר להרחבה: על זכויות בעלי-חיים
בעלי-חיים אינם דוגלים בעקרונות מוסריים בעצמם, ולכן אינם ראויים להתייחסות מוסרית מצדנו
המעמד המוסרי של הפרט אינו מבוסס על יכולתו לנהוג באופן מוסרי - גם פעוטות אינם מחזיקים בעקרונות מוסריים (ולפעמים אף נוהגים זה בזה באופן אכזרי למדי). אין זו אשמתם שהם חסרי יכולת שיפוט מוסרי, ואין אנו רואים בכך הצדקה לשלול מהם את זכויותיהם. בעלי-חיים, לא פחות מכך, הם חסרי יכולת שיפוט מוסרי ואינם ראויים להיענש על כך. אפילו אדם בוגר ואחראי, שבוחר במודע בהתנהגות בלתי-מוסרית, אינו נטול מעמד מוסרי. על אף שהוא ראוי לענישה, הוא עדיין זכאי למידה בסיסית של התחשבות מוסרית. בעלי-החיים לא זוכים אפילו להתחשבות הבסיסית הזו. חומר להרחבה: כמה רעיונות בסיסיים על אתיקה בין-מינית
אכילת בעלי-חיים על-ידי בני-אדם מהווה חלק משרשרת המזון, השומרת על האיזון האקולוגי
"שרשרת המזון" הוא מושג המתייחס ליצורים החיים באופן טבעי באותה סביבה, ועל-ידי איזון יחסי הכוחות ביניהם נשמרת יציבות המערכת. בעלי-החיים שבני-אדם נוהגים לאכול אינם גדלים באופן טבעי - הם מורבעים על מנת להיות מנוצלים בתעשיות המזון. הם לא מהווים חלק מהמערכת האקולוגית, אלא חלק מהתעשייה האנושית. בכך שאנחנו אוכלים אותם, אנחנו לא מרסנים את גדילת האוכלוסייה שלהם, אלא למעשה מגדילים אותה, מכיוון שככל שיש יותר דרישה לבשר, כך מרביעים יותר חיות לתעשיות הבשר. בנוסף לכך, תעשיות החי הן מהתעשיות הפוגעות בסביבה באופן החמור ביותר - מאות מיליוני בעלי-החיים המגודלים בישראל מייצרים כמויות אדירות של הפרשות, המזהמות את מקורות המים, וצורכים כמויות עתק של מים, המכלים את מאגרי המים המתוקים. הימנעות מצריכת מוצרים מהחי היא לא רק בחירה מוסרית יותר - היא גם בחירה אקולוגית יותר. חומר להרחבה: על הנזקים הסביבתיים שגורמות תעשיות המזון מהחי
בני-אדם הם טורפים מטבעם, ולכן מוצדק מבחינה מוסרית לנצל בעלי-חיים למטרות אכילה
העובדה שהתנהגות מסוימת היא טבעית, בשום אופן לא הופכת אותה למוצדקת. גם מלחמה, למשל, היא תופעה טבעית מאוד, כפי שההיסטוריה מלמדת אותנו, ועם זאת, כאשר ניתן למונעה - מן הראוי לעשות כך. מי שהתבונן בהתנהגות של קבוצת ילדים שאינה תחת פיקוח, לא יכול להכחיש שנטייתם של בני-אדם היא לפגוע בשונה מהם, ובעיקר בחלש מהם. ועם זאת איננו מחשיבים פגיעה בחלש כהתנהגות רצויה. באופן דומה, מכיוון שאנו מסוגלים לקיים תזונה בריאה ללא מוצרים מהחי (כי האדם אינו טורף מבחינה ביולוגית אלא אוכל כל), אין כל סיבה שלא לעשות זאת. לטבע אין שום תוקף מחייב. למעשה, לא רק בתחום המוסר, אלא בכל היבט של החיים שלנו, אנחנו לא נצמדים להתנהגות הטבעית שלנו. האם זה טבעי לגלוש באינטרנט? - אם אנחנו לא כפופים לטבע שלנו בכל תחום אחר, אין סיבה שתחום המוסר יהיה שונה. בני-אדם כבר לא טורפים מזמן. הם צדים באמצעות כרטיסי אשראי בסופרמרקט, ואחר-כך מסתערים על מנות קפואות שהופשרו בתנורי מיקרוגל. הטרף, כביכול, גדל בתוך כלובי היי-טק ונשחט בסרט נע. בקיצור - מה שבני-אדם עושים כיום לחיות, מנוגד לחלוטין לטבע שלהם ושל החיות. מי שמתעקש לעקוב אחר תכתיבי הטבע במקום אחר שיקול הדעת המוסרי, מוזמן לנהוג בעקביות ולאכול בשר כפי שהדבר נעשה בטבע - לתפוס בעלי-חיים בלתי מבויתים, להרוג אותם בידיו החשופות, לבתר את בשרם בידיו ולאכול אותו נא. כל דרך אחרת לעשות זאת תהיה לא טבעית. מי שדבק בהתנהגות "לפי הטבע", חייב להתנגד לניצול של פרות לחליבה, ולכן עליו להימנע מצריכת מוצרי חלב, כי אף חיה בטבע לא צורכת חלב של חיה אחרת. חומר להרחבה: "שרשרת המזון, מעגל החיים ושאר סיפורים על טבע העולם..."
בני-אדם בתרבויות טרום-חקלאיות לא מסוגלים להתקיים מבלי לצוד, לכן מוצדק שכל בני-האדם יאכלו בשר
מי שאינו מסוגל להתקיים מבלי לפגוע בבעלי-חיים, אין לצפות ממנו שיימנע מכך. זוהי אחת מן הסיבות לכך, שהתנועה לשחרור בעלי-חיים ממקדת את פעילותה בחברות שיש בהן חקלאות מתועשת. לאדם בחברה המודרנית יש נגישות לשפע עצום של מוצרים צמחיים, ואין הוא תלוי כלל בניצול בעלי-חיים להישרדותו, ולכן אין להתייחס אליו כמו שמתייחסים לאדם, שאין בפניו אפשרויות בחירה כאלה. אנו גם מצפים מהאדם המודרני, שיספק לילדיו את ההשגחה הרפואית שהם זקוקים לה, אף על-פי שיש חברות, שבהן לא קיימת אפשרות כזו. בנוסף לכך, האכזריות בציד קטנה באופן משמעותי מזו שבגידול מתועש של בעלי-חיים, השולל לחלוטין מבעלי-החיים את חירותם ואת רווחתם במשך כל חייהם, כך שההשוואה אינה במקום. חומר להרחבה: מידע מפורט על פגיעה בבעלי-חיים במשקים מתועשים
גם במצב הטבעי שלהם, חווים בעלי-חיים מצוקה וסבל
הסבל שחווים בעלי-החיים במשקים גדול לאין ערוך מזה שחווים בעלי-חיים בטבע. לבעלי-חיים בטבע יש אולי חיים קשים (כפי שגם לבני-אדם יש לפעמים חיים קשים) אבל לפחות אין הם נתונים תחת מערכת, ששוללת מהם באופן תמידי - מהלידה עד המוות - את מימוש צורכיהם הבסיסיים ביותר. בעלי-חיים בטבע לעולם לא נאלצים לסבול קטימת מקורים, צריבת מספר על העור או דחיסה לארגזים. הברירה אינה בין חיים בטבע לחיים במשק, מכיוון שמדובר בבעלי-חיים שהורבעו במיוחד לתוך חיי המשק. אם הם לא היו נולדים לתעשיית המזון, הם כלל לא היו קיימים, כך שאין כל רלבנטיות להשוואה. חומר להרחבה: מידע מפורט על פגיעה בבעלי-חיים במשקים מתועשים
ניצול בעלי-חיים קיים בתרבות האנושית מראשיתה, כך שאין בו שום דבר פגום
אין סיבה להניח, שאם תופעה מסוימת קיימת זמן רב היא מוצדקת - גם עבדות, מלחמות חסרות-טעם, דיכוי נשים וניהול משטרים רודניים הם תופעות שהיו קיימות בתרבות שלנו מראשיתה, אך לא נרצה להצדיקם. הניצול המתועש של בעלי-חיים הוא תופעה חדשה מאוד בתרבות שלנו. ייצור מזון מהחי בכמויות כה גדולות מתאפשר אך ורק על-ידי שימוש בטכנולוגיה מודרנית - כגון הובלה למרחקים עצומים בכלי תחבורה ממונעים, שינוי התכונות הגנטיות של החיות בשיטות מדעיות, שליטה בתנאי החיים של החיות באמצעות טכנולוגיות חדשות, ועוד. במשך רוב ההיסטוריה האנושית, היקף ניצול בעלי-חיים למזון היה מצומצם הרבה יותר, ועיקר התזונה היה מזון מהצומח. חומר להרחבה: "שרשרת המזון, מעגל החיים ושאר סיפורים על טבע העולם..."
בעלי-חיים טורפים, הורגים בעלי-חיים אחרים לצורכי אכילה. מכיוון שהתנהגות זו מקובלת בקרב בעלי-חיים, אין בה כל רע גם אצל בני-אדם
עבור רוב החיות אוכלות הבשר, שלא כמו עבור בני-אדם, אכילת בשר חיונית לקיום, כך שגם אם נעמיד את ההתנהגות שלהם בקנה-המידה המוסרי של האדם, אין להם את הברירה שיש לנו - לבחור בתזונה צמחית. ההשוואה אינה רלוואנטית: האכזריות שבציד חיה על-ידי חיה אחרת היא קטנה באופן משמעותי מזו שבגידול תעשייתי של בעלי-חיים למזון, שבו נשללת חירותם ורווחתם של בעלי-החיים במשך כל חייהם באופן מוחלט. לבעלי-חיים לא-אנושיים אין יכולת לשקול את ההשלכות המוסריות של המעשים שלהם, ולכן אי-אפשר להטיל עליהם אחריות מוסרית. בני-אדם נורמליים, בהיותם מסוגלים להבין שיקולים מוסריים, מחויבים להתנהגות יותר אחראית. הרבה התנהגויות של בעלי-חיים, כגון גזילת אוכל מהפרטים החלשים בקבוצה או כפיית יחסי-מין, אינן מקובלות בקנה-מידה אנושי, וקיומן בקרב בעלי-חיים אינו מצדיק התנהגות זו אצל בני-אדם. חומר להרחבה: אפשרויות לתזונה נטולת אלימות
בני-אדם הם יצורים נעלים יחסית לבעלי-חיים אחרים בהיותם חכמים ומוצלחים מהם, ולכן יש להם זכות לפגוע בהם
טיעון זה מבוסס על ההנחה, שמעמד מוסרי תלוי באינטליגנציה או בהצלחה. אבל בני-אדם ראויים לזכויות שוות ללא קשר למידת האינטליגנציה או ההצלחה שלהם: אף על-פי שבני-אדם בהחלט אינם שווים זה לזה בתכונות ובהישגים שלהם, אין אנו מצדיקים אפליית אדם אחד לעומת אחר בשל היותו מוצלח פחות. אפילו תינוק בן-יומו, שטרם פיתח כישורים מיוחדים, זכאי להתייחסות מוסרית. לא נרצה לטעון כי אדם חכם זכאי להרוג ולאכול אדם הלוקה בפיגור שכלי, רק משום שהוא חכם ממנו. הפרט מבסס את זכותו להתייחסות מוסרית לא על סמך היותו יצור חכם או מוצלח במיוחד, אלא על עצם היותו בעל רגשות וצרכים אישיים - ובתכונה זו האדם אינו נבדל מבעלי-חיים. חומר להרחבה: כמה רעיונות בסיסיים על אתיקה בין-מינית
אכילת מוצרים מהחי הכרחית כדי לשמור על תפריט מגוון ומהנה. התחליפים הם משעממים ולא טעימים
בתרבויות שונות יש הרגלי טעם שונים מאוד, וכאשר משכנעים אותך מילדות לאכול מוצרים מן החי בתור מנות עיקריות, כך תתייחס אליהם בבגרותך. העדפה זו אינה נובעת מן הטעם של המוצר כשלעצמו, אלא מן ההרגל. אבל הרגלים אפשר לשנות. לאחר תקופת הסתגלות, ייראו המוצרים מהצומח בתור הבחירה הטבעית והמועדפת. השוק של המוצרים הצמחיים, כולל מאות מוצרים העומדים בפני עצמם ומגוון אינסופי למעשה של צירופים. מי שטוען ש"הוא ניסה ולא טעים לו", ניסה רק מעט מאוד מן האפשרויות והתייאש מוקדם מדי. בדרך-כלל מדובר באנשים שאכלו "שניצל טבעול" וחשבו שזה מה שצמחונים אוכלים, או שהם קנו פעם טופו גולמי ולא ידעו מה לעשות איתו. למעשה, טבעונים רבים אוכלים מגוון הרבה יותר גדול של מאכלים בהשוואה לאוכלי בשר טיפוסיים, כי הם פתוחים יותר לאפשרויות חדשות. טבעונים ותיקים לא נהנים מן המזון שלהם פחות מאוכלי בשר. אולי ההפך הוא הנכון. אם מסתכלים על מוצרים צמחיים בתור "תחליפים", ברור שבדרך-כלל יישאר פער בינם לבין "הדבר האמיתי". כדי לוותר על מוצרים מן החי, כדאי להכיר מגוון גדול של מוצרים מהצומח בפני עצמם, מבלי לחפש ללא הפסק מה הם מחליפים. כדאי, למשל, לעשות לעצמך כלל ולקנות מדי שבוע לפחות מוצר צמחי אחד (לפחות) שאינך מכיר/ה כלל. תוך מספר חודשים מתחיל להיווצר כך עולם של מזונות צמחיים, העומד בפני עצמו. אם מסתכלים טוב, מגלים שחלק ניכר מן התפריט של אוכלי בשר מובהקים מורכב ממזון צמחי אהוב מאוד (מחומוס ועד לפסטה), או ממזון שיש בו תוספת של מרכיב קטן מן החי, שניתן לוותר עליו או להחליף אותו במוצר צמחי מבלי להרגיש בהבדל. חומר להרחבה: מידע על תזונה מן הצומח - מתכונים, מוצרים ומסעדות
אם לא נהרוג בעלי-חיים לצורך מאכל, הם יתרבו בצורה המונית ויהוו איום על החברה האנושית
בעלי-החיים שאנחנו נוהגים לאכול, נולדים כתוצאה מהרבעה מלאכותית. הביקוש לבשר הוא זה שגרם להם להגיע למספרים כה גדולים (מספר חיות המשק המגודלים בישראל גדול פי 50 ממספר תושבי ישראל האנושיים). ללא התערבותנו, בעלי-חיים אלה לא היו מתרבים.
חומר להרחבה:
מידע על הזרעה מלאכותית בחקלאות
משקי-החי החקלאיים מפרנסים אנשים ומשפחות. זה לא מוסרי לגזול מהם את הפרנסה
הצרכן אינו חייב לשמור על פרנסתו של היצרן. אנו קונים מוצרים כי אנו מעוניינים בהם ולא מתוך דאגה ליצרנים. אם זה לגיטימי שלא לתמוך ביצרן בגלל האיכות הנמוכה של מוצריו, ברור שזה לגיטימי שלא לתמוך ביצרנים שנוהגים בצורה בלתי-מוסרית. חרם צרכני הוא כלי חשוב במאבק נגד חברות מסחריות שפוגעות בבני-אדם, בסביבה - וגם בבעלי-חיים. החברה שלנו אינה מקבלת את הפרנסה כערך עליון. יש אנשים שמתפרנסים מסחר בעבדים, מסרסרות בזנות, מסחיטה, משוד, מסחר בהירואין ועוד. כולנו מבקשים לחסל עיסוקים אלה, על חשבון פרנסתם של העוסקים בהם. מעבר המוני לצמחונות לא יפגע באפשרויות העבודה הקיימות בחברה, כי התפתחות תעשיית המזון מהצומח תביא ליצירת מקומות עבודה חדשים.
למין האנושי יש הרבה מאוד בעיות משל עצמו, ומכיוון שהן חשובות יותר, אין הצדקה להתאמץ לפתור בעיות של יצורים ממינים אחרים
יש בעולם הרבה נושאים שצריך לטפל בהם - עוני, מלחמות, תאונות דרכים, בעיות סביבתיות ועוד. הפגיעה בבעלי-חיים היא אחד מהנושאים, וגם אם בעיני אנשים רבים הוא לא החשוב ביותר, הוא בהחלט עניין ששווה להקדיש לו זמן. האם יש לפסול את המאבק בתאונות דרכים מכיוון שהמאבק בעוני חשוב יותר (או אולי להפך)? כל אחד זכאי לפעול לשיפור העולם בדרך שבה הוא מוצא לנכון - זה עדיין יותר ממה שרוב האנשים עושים. אם יש לאדם את הזכות לבחור ללכת לקולנוע במקום להיאבק למען מטרה זו או אחרת, מן הסתם יש לו גם את הזכות לבחור להיאבק למען המטרה שהוא מעדיף. הפעולה המתבקשת ביותר כדי להפסיק את ניצול בעלי-החיים במשקים המתועשים היא להפסיק לצרוך בשר ושאר מוצרים מהחי. הימנעות מצריכת מוצרים מן החי אינה דורשת השקעה של זמן או מאמץ רב. לכן היא אינה באה על חשבון פעילות למען זכויות אדם או על חשבון כל פעילות חברתית אחרת. בין כה וכה, מעבר לאורח-חיים צמחוני מביא גם לשיפור ניכר בניצול משאבי המזון שלנו (ולכן הוא מועיל לצמצום הרעב בבני-אדם) להפחתה בזיהום הסביבה ולשיפור הבריאות האנושית. חומר להרחבה: "עניי עירך קודמים?"
אכילת בשר ומוצרים אחרים מהחי הכרחית לאורח-חיים בריא
את כל המרכיבים התזונתיים החיוניים לבריאותו של האדם ניתן להשיג - וללא קושי רב - בתזונה צמחית. שילוב של דגנים (כגון: לחם, אורז או תירס) עם קטניות (כגון: חומוס, סויה או עדשים) מספק חלבון באותה איכות כמו חלבון מהחי. כמויות מספיקות של ברזל וסידן ניתן להשיג מטחינה, ירקות ירוקים, אגוזים ומקורות צמחיים שונים. מוצרים צמחיים רבים מעושרים בתוספות של ויטמין B12, וביניהם שניצל טופו, דגני בוקר ואפילו במבה. B12, ברזל, חומצות אמינו ועוד, ניתן גם לקבל בצורת כמוסות, שמקורן אינו מן החי. למעשה, תזונה צמחית לא רק שאינה פחות בריאה, אלא היא אף בריאה יותר מתזונה הכוללת מוצרים מהחי. כמות השומן הגבוהה במוצרים מהחי (ובפרט שומן רווי וכולסטרול) היא הגורם העיקרי לסיבת התמותה השכיחה ביותר במערב - מחלות לב. היא אף אחד הגורמים העיקריים לסיבת התמותה השנייה בשכיחותה במערב - סרטן (ואכן, הסיכוי של צמחונים לחלות במחלות אלה נמוכה באופן משמעותי מסיכוייהם של אוכלי בשר). רוב הרעלות המזון מקורן במזון מהחי. בעיות בריאותיות נוספות, שעשויות להגרם עקב אכילת מוצרים מהחי, כוללות בריחת סידן, אבנים בכליות, סוכרת, אסטמה ועוד. חומר להרחבה: מומחים ממליצים על צמחונות וטבעונות, עמדת ארגון התזונה האמריקאי על תזונות צמחוניות, 2009, ייעוץ מקצועי לטבעונות בריאה
אין מספיק מזון צמחי בעולם כדי להאכיל את כל בני-האדם בתזונה צמחית, לכן יש הכרח לאכול מוצרים מהחי כדי למנוע רעב
על מנת לגדל בעלי-חיים בתעשיות המזון, יש להאכיל אותם במזון צמחי (בעיקר חיטה וסויה) בכמות רבה יותר מכמות המזון שאנו מפיקים מהם בסופו של דבר. אילו נשתמש בכל הקרקעות שבהם אנו מגדלים מזון לבעלי-חיים לגידול מזון לבני-אדם, נוכל לייצר כמות מזון גדולה פי 20 ויותר מהדרוש להאכלתה של כל האוכלוסייה האנושית (כמובן שנוכל גם להשתמש בקרקעות העודפות בהרבה צורות אחרות). השאלה האמיתית היא אם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להאכיל את העולם במזון מהחי, ולא ההפך. חומר להרחבה: מידע על בזבוז המשאבים הכרוך ב"ייצור" מזונות מן החי
זכותו של כל אדם לנהוג בכל דרך שנראית לו, ומי שמתנגד לצריכה של מוצרים מהחי פוגע בחופש הפרט
לכל אדם יש את הזכות לנהוג כטוב בעיניו, אבל רק במידה שהוא לא פוגע בזכויות של האחרים; כך למשל אין לגברים את החופש להכות את נשותיהם, מכיוון שמימוש חופש זה פירושו פגיעה בזכויותיהן של הנשים. בדומה, לכל אחד יש את הזכות לצרוך כל מוצר שהוא רוצה - אבל אם המוצר הזה מופק על-ידי התעללות בזולת, זכות זו אינה תקפה. כשם שלאדם יש זכות שאחרים לא יכפו עליו את רצונותיהם, כך גם לבעלי-החיים יש את הזכות שלא יכפו עליהם בניגוד לרצונם להיות חלק מתעשיית המזון. התנועה לשחרור בעלי-חיים אינה כופה את דעותיה על אף אחד. רוב הפעילות לזכויות בעלי-חיים אינה בחקיקה (רק מעט מאוד חוקים להגנה על בעלי-חיים נחקקו, ובתחומים שוליים שבין כה וכה אין התנגדות רבה להם) אלא ציבורית: אנו מנסים לשכנע אנשים לוותר מבחירה על צריכת מוצרים מהחי, לאור הנתונים שאנו מציגים להם. אין אנו כופים על איש להפוך לצמחוני בניגוד לרצונו. חומר להרחבה: פעילות לזכויות בעלי-חיים
היטלר היה צמחוני, והנאצים פעלו להגנת זכויות בעלי-חיים. במובן זה, התנועה לזכויות בעלי-חיים היא כמו הנאצים
גם אילו היה בסיס עובדתי לטענה הזו, היא אינה טיעון רלוונטי נגד צמחונות או טבעונות. אז מה אם היטלר היה צמחוני? זה לא אומר שכל מי שבוחר להיות צמחוני הוא כמו היטלר. האם העובדה שהיינריך הימלר, מפקד האס.אס. עסק בגידול עופות לתעשיית הבשר יכולה לשמש כטיעון רלוונטי נגד תעשיית הבשר? כמובן שלא - ברור שלא כל מגדלי העופות הם כמו הימלר. האם העובדה שיוזף מנגלה עסק בניסויים בבעלי-חיים יכולה לשמש כשיקול רלוונטי נגד ניסויים בבעלי-חיים? שוב, מובן שלא. באותה מידה אפילו אם הנאצים פעלו להגנת זכויות בעלי-חיים, הדבר לא יכול לשמש כטענה נגד אף-אחד שפועל למען זכויות בעלי-חיים. אבל לא רק שהטיעון הוא לא רלוונטי, הוא גם לא נכון מבחינה עובדתית. לנאצים לא היה שום עניין מיוחד בהגנת בעלי-חיים, ובוודאי שלא בטבעונות. נכון, היו קיימים בגרמניה הנאצית מספר חוקים להגנת בעלי-חיים, אבל לא היה בהם שום דבר יוצא דופן - ברוב מדינות המערב היו חוקים מסוימים להגבלת ההתעללות בבעלי-חיים, מאז שבריטניה קבעה את התקדים בחוק הראשון להגנת בעלי-חיים שנחקק ב-1835, כמאה שנים לפני עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. חוקי הגנת בעלי-החיים שהיו קיימים בגרמניה הנאצית לא היו שונים בהרבה מאלו שהיו קיימים במדינות אחרות. למעשה, הנאצים פעלו במידה רבה נגד הגנת בעלי-חיים: האגודה הצמחונית הגרמנית (Deutscher Vegetarier Bund) נאלצה להפסיק את פעילותה בהוראת המשטר הנאצי, וחזרה לפעול רק ב-1945, לאחר נפילת המשטר הנאצי, ובדומה גם הארגון הגדול ביותר להגנת חיות בר, Naturfreunde International. למשטר הנאצי בוודאי לא הייתה כל התנגדות לשימוש במוצרים מהחי: המדים שעיצבה חברת "הוגו בוס" לצבא הנאצי כללו מגפי עור בגובה הקרסול וחגורות עור, והתפריט הצבאי הסטנדרטי כלל כמויות גבוהות של בשר. דוגמה נוספת הממחישה את יחסו של המשטר הנאצי לבעלי-חיים היא חקיקה ממאי 1941 (כחצי שנה לפני שהתקבלה ההחלטה על השמדת יהודי אירופה), שהורתה להחרים מבתי היהודים את כל הכלבים, החתולים והציפורים, ושלחה אותם להשמדה.
אנשים שמתנגדים לפגיעה בבעלי-חיים הם צבועים, מכיוון שהם אוכלים צמחים, שגם הם יצורים חיים
טיעון זה בדרך-כלל מושמע בקנטרנות ולא מתוך כוונה רצינית, מכיוון שהעובדה שלצמחים אין רגשות כמו לבעלי-חיים ברורה לכל, ועל כן אף אחד לא משווה, למשל, בין קטיפת חרציות בשדה לבין תלישת רגלי חתולים. אם בכל זאת יש מי שיתעקש על הסבר יותר מנומק מהתפיסה האינטואיטיבית, ניתן להרחיב: לצמחים אין מוח ומערכת עצבים, ההכרחיים לקיומה של יכולת החישה. לצמחים גם אין סיבה אבולוציונית לפתח יכולת חישה, מכיוון שאין להם מנגנוני התגוננות אקטיביים ואין להם יכולת תנועה. בעלי-חיים זקוקים ליכולת לחוש כאב, מכיוון שהכאב מתריע בהם מפני סכנה ומעודד אותם לנקוט צעדים כנגדה, כגון בריחה או לחימה שכנגד. גם אם נניח שלצמחים יש יכולת חישה, ומכאן גם מעמד מוסרי, עדיין תזונה צמחית מביאה לפחות הרג של צמחים מאשר תזונה מהחי, מכיוון שכמות הצמחים המשמשת לגידול בעלי-חיים למאכל גבוהה הרבה יותר מזו הנצרכת באופן ישיר בתזונה צמחית. חומר להרחבה: "חייהם המסתוריים של הצמחים כזה כאילו"
אנשים שדואגים לזכויות בעלי-חיים שונאים בני-אדם, מכיוון שהם מחשיבים את ההתנהגות היומיומית של מרבית בני-האדם כפסולה מבחינה מוסרית
ביקורתיות כלפי ההתנהגות של אנשים אינה מעידה על שנאה כלפיהם. התנועה לשחרור בעלי-חיים לא באה לחרוץ דיעה כללית על אדם לטוב או לרע, אלא רק להצביע על כך כי סוג מסוים של פעולות - אלה הנוטלות חלק בפגיעה בבעלי-חיים - הן פעולות שליליות. חומר להרחבה: מידע מפורט על הפגיעה הממוסדת בבעלי-חיים
התנגדות לכל צורה של התאכזרות לבעלי-חיים היא עמדה קיצונית
קיצוניות היא מושג יחסי - אנשים רואים כקיצונית כל עמדה שרחוקה מהעמדה שלהם. עד לפני כמה מאות שנים, ואפילו פחות מכך, ההנחות שנשים הן שוות זכויות לגברים, או שבני הגזע השחור לא נועדו לשירותם של בני הגזע הלבן, נשמעו מאוד קיצוניות - זאת מכיוון שהן היו שונות מהעמדות המקובלות בחברה. כיום, לא רק שאינן נחשבות לקיצוניות אלא שהן מובנות מאליהן. בחברה שלנו, שבה בעלי-חיים נחשבים כאמצעים חסרי זכויות לשירות האדם, זוהי קיצוניות לחשוב שיכול להיות אחרת. אבל אילו היינו חיים בחברה שבה פגיעה בבעלי-חיים אינה מקובלת, דווקא העמדה שגורסת שמותר לפגוע בבעלי-חיים הייתה נראית לנו קיצונית. חומר להרחבה: "ללא הבדל דת, גזע ומין... ביולוגי!"
לאנשים שדוגלים בזכויות בעלי-חיים אכפת מבעלי-חיים יותר מאשר מבני-אדם
למתנגדים לניצול בעלי-חיים אכפת הן מבני-אדם והן מבעלי-חיים אחרים. אין כל סתירה בין השניים, כשם שאכפתיות כלפי גזעים שונים של המין האנושי אין פירושה חוסר אכפתיות כלפי הגזע שלך. הרי אין כמות נתונה וסופית של אכפתיות שניתנת לך, וככל שאכפת לך ממישהו אחד כך יש לך כמות פחותה של אכפתיות להעניק למישהו אחר. התנועה לשחרור בעלי-חיים אינה מעמידה אינטרסים שווים של בעלי-חיים ובני-אדם בעימות, כפי שהרבה אנשים מנסים להציג זאת (כמו בקלישאה "הייתם מעדיפים להציל כלב מבניין בוער ולא ילד") אלא אינטרסים אנושיים זניחים לחלוטין (תאווה אנוכית לסוג מסוים של מזון) מול האינטרסים הבסיסיים והחשובים ביותר של בעלי-החיים (הזכות שלא להיות נתון להתעללות לאורך כל החיים). התנועה לשחרור בעלי-חיים הייתה קשורה במהלך רוב ההיסטוריה שלה בתנועות לשחרור בני-אדם מדוכאים. בתחילת המאה ה-19 היו אלה אותם אנשים שנאבקו בעבדות ובפגיעה בעלי-חיים. לקראת סוף המאה ה-19, התבלטו אנשי התנועה במאבק לזכויות ילדים ובקשר לתנועה הפמיניסטית. מסורת זו נשמרה גם במאה העשרים. המאבק למען בעלי-חיים מושתת על אותם עקרונות ורגשות, שעליהם מושתת המאבק למען בני-אדם. העניין בסבל של בעלי-חיים ובזכויות שלהם הוא קודם כל עניין בסבל ובזכויות, ומעצם מהותו הוא מחייב אכפתיות כלפי בני-אדם. לכן אנשים הנאבקים למען זכויות בעלי-חיים, רגישים במיוחד לזכויות אדם. חומר להרחבה: "ללא הבדל דת, גזע ומין... ביולוגי!"
אנשים המתנגדים לפגיעה בבעלי-חיים הם צבועים, מכיוון שבמידת הצורך הם ישתמשו בתרופה אף על-פי שהיא נוסתה על בעלי-חיים
למרבה הצער, כל התרופות מנוסות כיום על בעלי-חיים על-פי החוק, כך שאין אפשרות להשתמש בתרופה שלא נוסתה על בעלי-חיים. אין שום חלופה לתרופות, לכן אין אפשרות לארגן חרם צרכני במקרה זה. על מנת שיהיה אפשרי להשתמש בתרופות שלא נוסו על בעלי-חיים, צריך תחילה שיותר מדענים יפנו לשיטות ניסוי שלא בבעלי-חיים, ורק אז יהיה אפשר לשנות את החוק. במקרה זה הכוח אינו בידי הצרכן. צביעות, או יותר נכון חוסר עקביות, אינה המגרעה החמורה ביותר. מוטב להימנע מסוגי פגיעה מסוימים וליטול חלק בסוגי פגיעה אחרים, מאשר ליטול חלק בכל סוגי הפגיעה. חומר להרחבה: מידע על הפגיעה בבעלי-חיים במעבדות ניסויים
התנועה לשחרור בעלי-חיים נוהגת בזלזול כלפי בני-אדם כשהיא משווה בין צורות דיכוי של בני אדם (כגון גזענות או אפליה מינית) לבין פגיעה בבעלי-חיים
אין זלזול בהשוואה בין צורת דיכוי אחת לצורת דיכוי אחרת. השוואה זו נשמעת מזלזלת רק למי שמניח מראש, שפגיעה בבעלי-חיים אינה עניין רציני, ולפיכך יש זלזול בהשוואתה לעניין רציני. אבל אין סיבה להניח, שפגיעה בבעלי-חיים אינה עניין רציני - לגבי היצור שנפגע, אין שום דבר יותר רציני בעולם. העובדה, כי בעלי-חיים שייכים למין ביולוגי אחר מאתנו, אינה הופכת את הפגיעה בהם לחמורה פחות. חומר להרחבה: "ללא הבדל דת, גזע ומין... ביולוגי!"
